גלי גוגל

אני מניח שאם לי כבר יש הזמנות לחלק לגוגל וייבס, אז לא נותרו אנשים שמתעניינים בזה ועדיין אין להם.
אבל אם אני טועה, תשאירו תגובה ותקבלו הזמנה.

למי שלא יודע מה זה, מההתרשמות שלי - לא כזה שווה לברר, אבל אם בכל זאת אתם רוצים להפיג את הסקרנות:

החצי המלא

אם יש מישהו שחושב עליך משהו רע,
לפחות אתה יודע שיש מישהו שחושב עליך.

שאלה של אינטיליגנציה

נתקלתי מספר פעמים בפרסומת הבאה:

וחשבתי שראוי להסביר:
התשובה לשאלה איזה מספר מופיע בתמונה היא שאלה רטורית - התשובה מופיעה בתמונה.
לכן, התשובה שבוחרים היא התשובה לשאלה הראשונה בפרסומת.

תוספת:
שימו לב גם שהאינטיליגנציה נאמרת בלשון סגי נהור

מחשבות על דת כמדע עתיק

יש לי מספר השקפות שונות על הדת בתחומים שונים.
אחת ההשקפות שלי אומרת שדת ביסודה היא מדע עתיק, היא נוצרה לשם אותם הצרכים ועל ידי אותו סוג של אנשים שמובילים כיום את עולם המדע.

אם נעשה רשימה של הנושאים שדת נתנה עליהם מענה, נגלה שרובם מופיעים כיום כנושאי קורסים באוניברסיטאות. שאלות כגון:
איך לנהל אורח חיים בריא?
אתיקה
איך העולם עובד?
מה ראוי שיהיה מבנה התא המשפחתי?
מה ראוי שיהיה מבנה גוף השלטון?
חוק ומשפט
לשון וספרות
הסטוריה
וכן הלאה.

כפי שאני רואה זאת, החוקרים שפיתחו את הדת הפיצו את התובנות שלהם ואלו התפתחו והשתנו ככל שהקהילה המדעית גדלה (או קבוצת המאמינים התרחבה). הדת כבר התפתחה מעבר לקרקע מחקר והפכה למכנה חברתי משותף שדרש ממשתפיו פעולה באופן מסויים (שהדת\מדע מצאו לנכון שכך יש לפעול) הבעיה התחילה כשאנשים, דווקא עם חוש מדעי מפותח, התחילו לשאול שאלות על עצם המהות והנכונות של הדת - למה שנוותר על חיי הנוחות שחיינו? פתאום אומרים לנו מה לאכול ואיך לנהוג? על סמך מה אפשר לדעת שאלו באמת אמיתות?

שאלות כגון אלו הן חלק מהותי בהתפתחות של תהליך מדעי, וחלקן אכן תרמו להבנת נושאים יותר לעומק ולמציאת פתרונות איכותיים למספר רב של מקרים. אבל תופעת לוואי של השאלה הזו הייתה שהדת נכנסה למצב של מגננה. בתור מנגנון מדעי צעיר, דת לא יכלה להרשות לעצמה להיות חשופה מדי להתקפות מסוג זה משום שהאיום היה עלול לגרום לה להתפוגג ולאבד את כל ההשיגים והתובנות (המרשימות בהחלט) שאנשיה הגיעו אליהן. תהליך זה של התגוננות החל בכיוון ההמונים - נתנו להם סיפורים סגורים שעונים על שאלות שונות, ונתנו הבטחות של דברים טובים למי שילך בדרך זו ואיומים כלפי מי שלא. גישה זו מספקת כלפי האדם הפשוט שמעוניין בחיים פשוטים וטובים, אבל כאשר קמה התנגדות מושכלת התהליך היה מורכב יותר והסתמך על פניה להמונים המשוכנעים כראיה שאם כולם יודעים את זה, זה חייב להיות נכון.

עם הזמן וככל שהתורה המדעית גדלה, הדת נהיתה יותר חשופה להתקפות ונאלצה להקדיש יותר מאמץ בבניית מנגנוני הגנה מאשר בפיתוח המחקר.

כיום, מנגנון ההגנה העצמית זכה לשיוף של אלפי שנים (בקרב רוב הדתות הגדולות) ואנשים שחיים במסגרת דתית כמעט ולא יכולים לצאת ממנה, כאשר הם שומעים אנשים מעלים שאלות המעמידות את הדת בספק, הם כבר שמעו אלף תשובות לנקודה הספציפית המועלת, ואפילו אם היה אפשר לשכנע אותם אחרת אחרי מאמץ רב, התוצאה תהיה נקודתית (למשל לשכנע אותם שהיו דינוזאורים) בעוד מבחינתם עדיין יש עוד אלף ואחת נקודות אחרות שמוכיחות את הנכונות והעליונות של הדת. לא ניתן במשך זמן סביר להביא אדם כזה לזוית ראיה אחרת.

עכשיו, אחרי שהדת נתקעה, ראוי שתבחר שתמצא דרך חדשה להביא להתקדמות. בעוד בעיני עליה לפנות דרך למדעים המודרניים. אפשרות נוספת היא להטמיע בתוכה עקרונות מדעיים - למשל לעודד כל אדם לענות על השאלה הזו: "כיצד היה משתנה העולם לא היה או לא היה אל המשגיח אליו?", תשובה עצמית על שאלה זו ודומות אחרות תקרב אותך לאמונה או חוסר אמונה מבוססים יותר.


ולסיום - אני לא את רוב הדתות במבנה הנוכחי שלהן, אני חושב שהן מסוכנות, הן מעודדות אנשים לאי-לקיחת אחריות, להקטנת ראש ולצרות אופקים. אבל אני מוכרח להודות שיש כמה נקודות לזכותן:
אני מכיר מעט מאוד קבוצות מגובשות וחזקות כמו הקבוצות שנוצרות במסגרת דתית.
בסופו של דבר, גם אם זה נובע מאנטרסים אנוכיים, גופים דתיים עושים הרבה למען אוכלוסיות מוחלשות. ברמה כזו שכשאדם מתנדב לעזור לזולת, עולה השאלה אם הוא שייך לארגון דתי (במיוחד גופים נוצריים משום מה).

עלינו, תומכי המדע המודרני, מוטלת האחריות לגלות איך אנחנו יכולים לשפר את הנקודות הללו בחברה שלנו.

נשארים בארץ

שתי שאלות שלא קל לי לענות עליהן הן:
האם להשאר בארץ?
האם להשאר יהודי?



השאלות הללו כמובן קשורות קשר הדוק אחת בשניה.

אתחיל בשאלה השניה, למעשה רק לא מזמן גיליתי שזו שאלה לדיון, גיליתי שאפשר לאבד את יהדותך. התהליך מבוצע על ידי החלפת אמונה, כאשר ניתן למשל להתנצר ואז להצהיר על חוסר אמונה בישו וזהו - אתה חסר דת. אולי זה מעט מורכב, אבל עברנו את פרעה ונעבור גם את זה (וזה בטח יותר פשוט מלהתיהד)
אני לא חי אורח חיים דתי. אני אוכל כל מה שטעים, גם בפסח וגם בכיפור, אני שוכח את יום השבת לקדשו ובאופן כללי אני מעדיף את צו הלב וצו השכל על פני צו התורה בכל זמן שהוא.
אז למה לי יהדות? מה היא נותנת?
היא נותנת שייכות. אני נמצא בקבוצה של אנשים שכמוני הם יהודים חילונים בעלי היסטוריה ותרבות משותפים ברמה זו או אחרת.
היא נותנת הטבות במדינה בה אני חי, למשל אם אוותר על יהדותי, לא אוכל להנשא בארץ.
אבל למעשה, נראה לי שהסיבה העיקרית בשבילי היא שהתרגלתי, גדלתי לתוכה ובלעדיה ארגיש לא טבעי, ערום.
אבל האם זו סיבה מספקת? ואם אחליט לעזוב את הארץ, לא עדיף לעזוב גם את יהדותי? אוכל לחסוך לילדי את השיוך הזה, אנחנו כעם מתלוננים שהעולם שונא אותנו, אז איך זה שאין תופעה המונית או לפחות בולטת לעין של יהודים שמבטלים את דתם?

וחזרה לשאלה הראשונה, בהנחה שהיתה לי אלטרנטיבה ראלית, למה להשאר בארץ?
כולם אוכלים אחד את השני, כל כך הרבה שנאה, כל כך הרבה קבוצות שלא מסתדרות בינהן. והשמש הזו שרק מחממת את האווירה.
ההסברים הלוגיים הם: כאן המשפחה שלי שאיני רוצה לעזוב, כאן אני מוגן כיהודי (נתון לוויכוח), וכאן אני מכיר את השפה והתרבות.
ההסבר התחושתי הוא שכמה שאני מטייל בעולם, פלאי תבל לא משתווים לפלאי הארץ בעיני. וגם כשאני נמצא במקומות נפלאים, אני לא מרגיש שייך.
גם אם אחיה בארץ וגם אם אחיה בחו"ל, אעבור מצבים שארגיש שאני לא מרוצה מהמצב. אבל אני חושב שבארץ התחושה הרעה מלווה במוטיבציה להלחם על שינוי ותקווה לעתיד אחר, בעוד בחו"ל אני די אקבל את הדברים כמו שהם. השלמה לא בהכרח עדיפה, כי תהיה חסרה לי התבערה הפנימית הזו בחיים. יתכן שהיתרונות של חיים בחו"ל עולים על החסרונות, אבל בלי ספק, האמונה ש"אין לי ארץ אחרת" נותנת משהו.

אין לי תשובות הפעם

כלא מזהב

ראש הצוות שלי השתחרר. הגעתי לשתיית השחרור שלו לשמוע אותו מספר כמה שהמדור שלנו טוב ונפלא, וכמה שהמון אנשים לא יודעים להעריך את זה ורק אחרי שהם ישתחררו הם ידעו להעריך את זה בדיעבד.
אז אני השתחררתי לפני כמעט שנה, הוא משוחרר שבועיים, ואני עדיין לא יודע להעריך כמה המדור שלנו נפלא.
הסתכלתי סביבי על המשוחררים שהגיעו, ולדעתי לטוב ולרע הדעות של כולם לא השתנו.

אני זוכר שעוד בקורס תכנות, ביום של הצגת היחידות של צה"ל, כשדיברו על המדור שלי הדברים החיוביים שאמרו עליו זה האוכל המצויין שיש שם, המזרקה והדשא שיש לידו, ושהעבודה היא בסביבה אזרחית עם מזגן ומנקה. כתבתי את המדור הזה בעדפות שלישית מהסוף! (מתוך 15) ישר ידעתי שלשם אני לא מעוניין להגיע. אם מי שמגיע לשם חשוב לו רק האוכל, זה בטוח מקום עם אנשים לא אכותיים. אבל מסתבר שכולם כתבו את המקום הזה בעדיפות נמוכה, שזה אולי טוב, כי כשבכל זאת הגעתי לשם, היתה שם תערובת מגוונת של אנשים ובינהם הרבה אנשים טובים.

אדם חכם אמר פעם: "היתרון של המדור שלנו תמיד היה אוכל -
וזה גרוע, כי אם אתה סובל בעבודה ונהנה באוכל אז יש לך 8 שעות של איכסה
ושעה של אוכל"

בעיה מרכזית בשירות שלי, היתה קושי למצוא חיזוק חיובי מבחוץ:
* אותם חברים מהקורס שנמנעו כמוני מלבחור את המדור שלי, באים ואומרים לי כמה כיף לי שיש לנו אוכל אזרחי ושאנחנו לא צריכים לנקות את השירותים. ככה שבימים שבהם חשתי קושי, לא יכלתי לפנות אליהם, כי הם ראו את המצב שלנו כאילו אנחנו חיים בארמון.
* אנשים שלא מהקורס, מסתכלים על זה שאני ג'ובניק כאילו שזה יותר גרוע ממשתמט, זה מחמיר את תחושת הבזבוז הקיימת ממילא של שש שנות צבא בממר"ם (כשהחלטתי לנסות להתקבל למסלול, האמנתי שעם הפרופיל שלי אוכל לתרום לצבא יותר בתחום המחשבים מאשר בתור מתדלק מסוקים)

וגם קשיים מבפנים:
בנוסף לתורנויות היחידתיות, מדור אזרחי צריך להיות מאויש (כלומר שבת אחת יותר בחודש משאר היחידה, וממשיכים שבתות גם בקבע), שמבחינת היחידה זה הוגן בגלל התנאים הטובים שלנו.
המפקדים שלי, שאף הם הגיעו למדור שלי בחוסר רצון, אמרו לי כמה אני צריך להיות מאושר שם בגלל התנאים. ואיימו עלינו בזה שיעבירו אותנו למדור אחר (זה בעיני איום רק בגלל שפה רכשנו חברים) ובכל זאת כאשר ביקשו לעבור למדור אחר, מסתבר שאי אפשר לעשות את זה (לדעתי כי מתפנה תקן, וברור שאף אחד לא ירצה להגיע למלא אותו)
אגב, אותו מפקד כבר עזב למדור אחר שהוא כן בבסיס צבאי, ובשתיית שחרור הוא הודה שאין יתרון לשרת אצלנו.

האחריות על הפרוייקט שלנו מועברת בפינג פונג בין הצבא לחברה האזרחית האחראית עליו, וההרגשה היא שהעבודה שלנו לא תורמת, אלא היא כלי מיקוח. אף אחד לא ממש יודע מה אנחנו עושים ולמה, כולל אנחנו. כאשר העלתי את הבעיה הזו מול הרענית שלי, היא נתנה לי פקודה לכתוב לה הסבר מה הפרוייקט שלי עושה.
כשאמרתי לרענית שלי שאין אצלנו דברים שמעודדים למוטיבציה, היא אמרה שאני צריך להתייחס לשירות שלי כאילו אמא שלי נפתרה. אין מה לעשות, צריך להשלים עם זה, להתמודד עם המצב כמו שהוא ולמצוא איך לראות אותו באופן חיובי.
כנראה שספציפית הרענית שלי לא היתה אדם נבון, לחייל אחר שבא עם בעיה דומה היא אמרה שהצבא זה כמו חתונה, אם לא מסתדרים צריך להשקיע מאמץ, וכשהוא אמר לה - ואם לא הולך אז צריך להפרד, היא צעקה אליו שצבא זה לא חתונה ושיפסיק עם מטאפורות.

כל כך הרבה פעמים הזכירו לנו כמה המקום שאנחנו נמצאים בו טוב. אולי אם היה לנו טוב, לא היה צריך לשכנע אותנו בזה. אני לא יודע סטטיסטיקות של יחידות אחרות, אבל שני אנשים שהתאבדו אצלנו במהלך השירות שלי נראה לי הרבה.

אם אנסה לסכם את הגורמים לתחושה האיומה ששררה אצלי ואצל אחדים אחרים, אני חושב שמדובר בשרשרת פיקוד חסרת מוטיבציה, חסרת סינון שמונעת על ידי אינטרסים אישיים צרים.

הצבא סובל ממחסור חמור בהנהגה אכותית, וכתוצאה גם מבריח מפקדים איכותיים פוטנציאלים.

היו אצלנו גם אנשים שהזמן עבורם במדור היה חיובי, אנשים שלהם המסגרת הספציפית הזו התאימה. אבל אני מאמין שאפילו הם יסכימו שאדם שמגיע למדור מלא מוטיבציה או רצון טוב, ימצא את עצמו מהר מאוד תקוע. ניסיון להרמת מוראל נתקל בציניות, ניסיון להעברת תכנים ערכיים או מקצועיים נחסם בגלל טעמים של זמן פרוייקט. ואין גורם חזק שחשוב לו לשנות את המצב.

את כל הרצון שלי בטובת הצבא איבדתי, וראיתי אחרים עוברים את התהליך, במדור שלי ובמדורים אחרים. אף אחד לא עוצר את זה וחבל. כח אדם איכותי הוא אחד הדברים החשובים ביותר בממר"ם, אך הגישה היא כאילו זה כח זול - אתה בצבא ואין לך ברירה אלא לעבוד.

כרוח הדברים בסרט "מהומה במשרד", במערכת כזו המוטיבציה של אדם היא להשקיע בדיוק במידה שבה לא יעלו אותו למשפט.

בשנה האחרונה שלי בצבא, אחרי שכל החברים שלי לשעבר השתחררו, חוץ מזה שהייתי חסר מוטיבציה לחלוטין, חייתי חיים טובים ממש. הייתי ישן כל בוקר במשרד עד עשר, היו לי בצוות אחלה אנשים שנהנתי לבלות אצלהם בטענה שאני עובד איתם, היתה לי בחדר שותפה מצויינת שדיברתי איתה בזמן שהייתי אמור לעבוד לבד, אכלתי צהריים במשך שעה וחצי, ישנתי שנת צהריים במשרד ואפילו הצלחתי לקמבן יום חופש בשבוע. התקדמתי בעבודה בקצב של שעה ביום, וכשאני נזכר באורח החיים האיטי ההוא, אני מתחיל להסתכל באופן יותר חיובי על זימון למילואים שאולי יגיע. שמרתי על השפיות של עצמי, רק חבל שזה לא כלל את טובת הצבא או הגשמה עצמית, ושעלול להיות שצברתי הרגלים שליליים לחיים.

קליפים גיקיים - חלק ב'

עוד קליפים גיקיים בהמשך ל-חלק א'

בתגובה לפוסט המקורי הזכירו לי שלאנימניאקס יש שפע של שירים גיקיים כמו:


שמזכיר באופן מטריד את השיר הידוע של מונטי פייטון:


קליפ גיקי מוכר שמכיל את כל המפלצות מסביב לעולם:

שייך ללהקה daft punk.

לאותה להקה יש עוד שיר מוכר, שעשו לו קליפ גיקי אף יותר (אם אתם לא מכירים, שווה לחכות את הדקה הראשונה שלא קורה בה כלום)


בהמשך למיינסטרים, יש לנו את הקריוקי של שרק, שהוא יותר כיפי מחכם:


את אוסטין פאוורס עם בריטני:


ואת דרו קרי:


שיר קומיקסי במיוחד על עולם האקשן:


וגרסת האורגיה (ראו זאת כאזהרה!) שבאה כתגובה לאותו השיר

אבל בסופו של דבר, קשה לי להאמין שאפשר למצוא שיר יותר גיקי משירים על מתמטיקה מתקדמת:


זהו להפעם. אני ממה שהתחיל כניסיון למצוא שירים על מדע, פחות או יותר כיסיתי את כל הסירטונים שאני אוהב ביו-טיוב.
אם יש לכם קטעים טובים נוספים אשמח אם תשלחו לי בתגובות או במייל (דרדמוות@ג'ימייל.קום)